בייסבול בקוריאה - מדריך לליגת KBO ולחוויית האצטדיון

ברגע שחובט יוצא מתא החימום בכיוון לתיבת החובט, היציע פותח בשיר שנכתב במיוחד עבורו. הקפטן עם המיקרופון מנהל, אלפי אוהדים שרים, וגם מי ששמע את השיר לראשונה מזהה את הקצב תוך שלוש מילים. חלק מהשירים מבוססים על להיטי K-pop ופופ קוריאני קלאסי, אחרים על שירי-עם קוריאניים, מצעדי לכת זרים, ואפילו פופ אמריקאי משנות השבעים. המילים מותאמות לשחקן: שמו, המספר על הגב, או תפקידו בקבוצה. התופעה התחילה בשנות התשעים, ולפי כתבה ב-Korea Times היא הפכה לסימן ההיכר המובהק של ליגת ה-KBO.

הצ'ירלידריות הקוריאניות אינן הפסקה בין שלבים, הן הקצב של המשחק. לכל קבוצה יש קפטן עידוד ועוד ארבע או חמש צ'ירלידריות שעולות לבמה ביציע, מאחורי בסיס שלישי או ראשון, ומנחות את הקהל בריקודים ובשירים בכל אינינג. הכוריאוגרפיה משתנה לפי החובט שעולה: לכל שחקן בסגל יש סדרת תנועות משלו. כמה מהצ'ירלידריות הפכו לסלבריטאיות עצמאיות עם מאות אלפי עוקבים בטיקטוק, וריקודיהן צוברים מיליוני צפיות בקלות. האווירה ביציע קרובה יותר למסיבת רחוב אסיאתית מאשר לאירוע ספורט מערבי.

בארצות הברית, חובט שזורק את המחבט באוויר אחרי הום ראן עלול להיתפס כמתנשא, ולעיתים אף מקבל זריקת חבטה בעלייתו הבאה לחבוט. בקוריאה, ההפך הגמור. הבט פליפ הוא חלק מהאסתטיקה: ככל שהזריקה גבוהה יותר, מסובבת יותר באוויר, נופלת לקרקע באלגנטיות רבה יותר - הקהל מגיב חזק יותר. השחקנים מתאמנים על זה ברצינות. בעשור האחרון, חלק משחקני MLB ששיחקו ב-KBO לקחו את התרבות הזאת איתם חזרה לארצות הברית, ושינו לאט את הגישה גם בליגות האמריקאיות.

אוהדי KBO מגיעים בקבוצות. חברים, משפחות, קולגות מהעבודה. ילדים בני שבע יושבים לצד מנהלי חברות, סטודנטים ליד פנסיונרים, וכולם שרים את אותם שירים. גם כשהקבוצה מובילה 10:0 או מפסידה 0:10, שירת האוהדים נמשכת. הקוריאנים אומרים שהמשחק הוא תירוץ לבילוי, לא המטרה. למתבונן זר זה אומר שאפשר להיכנס לאצטדיון בלי לדעת מי משחק נגד מי, ועדיין לצאת אחרי שלוש שעות עם רושם של ערב מוצלח.

הליגה הוקמה כ-Korea Professional Baseball Committee ב-11 בדצמבר 1981, וקיבלה את שמה הנוכחי, Korea Baseball Organization, באסיפת בעלי המועדונים הראשונה ב-15 בינואר 1982. המשחק הראשון נערך ב-27 במרץ באותה שנה באצטדיון Dongdaemun בסיאול. ההקמה הייתה חלק מהמדיניות של הנשיא צ'ון דו-הוואן לקידום ספורט מקצועני ולקידום תרבות פנאי המונית, מהלך שהיסטוריונים מתארים גם כ"לחם וקרקס" שנועד להסיח את דעת הציבור מהאקלים הפוליטי של אותה תקופה. בעונה הראשונה התחרו שש קבוצות. נכון ל-2026, הליגה נמצאת בעונת ה-45 שלה ומונה עשר קבוצות פעילות. אלופת 2025 היא LG Twins, שניצחה את Hanwha Eagles ב-Korean Series 4-1 (גמר חמישי שנערך ב-Daejeon Hanwha Life Ballpark).

הליגה מורכבת מעשר קבוצות, רובן בבעלות תאגידים גדולים שמשתמשים בקבוצה ככלי מיתוג ראשי. שלוש מהקבוצות פועלות מסיאול: שתיים מהן (LG Twins ו-Doosan Bears) חולקות את אצטדיון ג'מסיל, והשלישית, Kiwoom Heroes, משחקת בגוצ'וק סקיי דום. בבוסאן יושבת Lotte Giants, הקבוצה הקולנית והנאמנה ביותר בליגה, באצטדיון סג'יק. שאר הקבוצות פזורות בערים מרכזיות נוספות: Samsung Lions (דגו), KIA Tigers (גוואנגג'ו), Hanwha Eagles (דאיג'ון), KT Wiz (סואון), SSG Landers (אינצ'און) ו-NC Dinos (צ'אנגוון).

העונה הסדירה מתחילה בסוף מרץ ונמשכת עד סוף ספטמבר. כל קבוצה משחקת 144 משחקים, ופוגשת כל קבוצה אחרת 16 פעמים. הקבוצות משחקות שישה ימים בשבוע, בלי משחקים בימי שני (יום המנוחה הקבוע של הליגה). אחרי תום העונה הסדירה, חמש הקבוצות הראשונות בטבלה עולות לפלייאוף שמתחיל באוקטובר, ומסתיים ב-Korean Series בנובמבר. למי שמשלב משחק בייסבול עם שאר חוויות תרבות, מדריך הפסטיבלים והאירועים בנוי בסנכרון לחודשי העונה.

הפלייאוף ב-KBO בנוי כך שהקבוצות הבכירות בעונה הסדירה מקבלות יתרון משמעותי. הסיבוב הראשון, ה-Wild Card, הוא סדרה של עד שלושה משחקים בין הקבוצה הרביעית לחמישית, אבל הרביעית נכנסת ביתרון של 1-0. למעשה, החמישית חייבת לנצח בשני משחקים רצופים כדי להעפיל. בסיבוב הבא, ה-Semi-Playoff, מנצחת ה-Wild Card משחקת מול הקבוצה השלישית בסדרה הטובה מתוך חמישה משחקים. אחר כך, ה-Playoff: שוב סדרה הטובה מתוך חמישה, הפעם מול הקבוצה השנייה. רק אז מגיעה ה-Korean Series, סדרה הטובה מתוך שבעה משחקים בין מנצחת הפלייאוף לאלופת הסדיר.

נבחרת קוריאה זכתה במדליית זהב באולימפיאדת בייג'ינג 2008, וב-WBSC היא ממוקמת בקביעות בחמישייה-שישייה הפותחת של הדירוג העולמי, יחד עם יפן, ארצות הברית, מקסיקו, ונצואלה וקובה. במרץ 2024 אירח גוצ'וק סקיי דום את משחקי הפתיחה של עונת ה-MLB בין לוס אנג'לס דודג'רס לסן דייגו פדרס, האירוע הראשון של MLB שנערך אי פעם על אדמת קוריאה. הכרטיסים אזלו תוך דקות. ה-KBO היא ליגה עם תנועה דו-כיוונית: שחקנים קוריאניים נסעו לשחק במייג'ור ליגס, וחלקם חזרו אחר כך לסיים את הקריירה בבית; שחקני MLB אמריקאים מצידם מגיעים ל-KBO לעונה או שתיים, ומספרם בכל קבוצה מוגבל בתקנון.

אצטדיון ג'מסיל נחנך ב-1982 ונחשב לאצטדיון הבייסבול הגדול בקוריאה, בקיבולת של 25,000 צופים. שתי קבוצות חולקות אותו: LG Twins ו-Doosan Bears, מה שמייצר את היריבות הקלאסית של ה-KBO ("הג'מסיל ריבלרי") שבה כל ערב בית של אחת הופך לערב חוץ של השנייה. האצטדיון יושב בלב מתחם Seoul Sports Complex, לצד האצטדיון האולימפי של 1988. המתחם נבנה לקראת המשחקים האסיאתיים של 1986 ולאולימפיאדה שבאה אחריהם. עונת 2026 היא העונה האחרונה שלו במתכונתו הנוכחית: בסיומה הוא ייסגר לשיפוץ מקיף, ועד 2031 שתי הקבוצות יארחו באצטדיון האולימפי הסמוך. ב-2032 הוא ייפתח מחדש כ-Jamsil Dome, אצטדיון מקורה בקיבולת של 30,000 מקומות.

גוצ'וק סקיי דום נחנך בספטמבר 2015, והוא האצטדיון המקורה היחיד בקוריאה. הקיבולת לבייסבול היא 16,744 צופים, והוא משמש כביתה של קבוצת Kiwoom Heroes. מעבר ל-KBO, הוא משמש כזירה לאירועים גדולים: ב-2023 אירח את גמר אליפות העולם של League of Legends, ובמרץ 2024 את משחקי הפתיחה של עונת ה-MLB בין הדודג'רס לפדרס. היתרון הברור לתייר: אפשר לתכנן משחק מבלי לחשוש מגשם, מסערת אבק או ממכת חום. זה פתרון אידיאלי למי שמגיע בעונת המונסון של יולי-אוגוסט או בחודשי תחילת וסוף העונה (מרץ ונובמבר), כשמזג האוויר עדיין לא יציב.

סג'יק בבוסאן הוא היעד למי שרוצה להבין מה זה אוהד קוריאני אמיתי. אוהדי Lotte Giants ידועים כקבוצת האוהדים הקולנית והנאמנה ביותר בליגה, גם בעונות שבהן הקבוצה מתפקדת בתחתית הטבלה (וזה קורה לעיתים קרובות מדי). כל המשחק מלווה בשירת ההמנון הלא-רשמי של בוסאן, "שחף בוסאן" (Busan Seagull, 부산갈매기) של מון סונג-ג'אה משנת 1982. השיר זכה לפופולריות עצומה דרך תוכנית KBS Top Ten Songs באותה שנה, והפך עם השנים מחותם הקבוצה לחותם העיר כולה. בין האינינג השביעי לשמיני, האוהדים מנפחים שקיות ניילון כתומות שמחולקות באצטדיון וחובשים אותן על הראש כסמל זיהוי. המסורת התחילה בשנות התשעים: האצטדיון חילק שקיות אשפה כתומות לאוהדים כדי להתמודד עם הפסולת של פום-פומים מעיתונים, והאוהדים החלו לנפח אותן ולחבוש אותן על הראש בכיף. הכתום הוא בכל מקרה הצבע הראשי של הקבוצה (לצד שחור). כינוי האצטדיון בקרב אוהדיו: "חדר הקריוקי הגדול בעולם".

סמסונג ליונס היא אחת הקבוצות היציבות בליגה, עם שמונה אליפויות מאז 1982. בסיסה בדגו, העיר הרביעית בגודלה בקוריאה. אצטדיון Samsung Lions Park נפתח ב-2016 והחליף את ה-Daegu Civic Stadium הישן. היריבות עם KIA Tigers מגוואנגג'ו היא אחת העזות בליגה, ושורשיה אינם רק ספורטיביים אלא גם פוליטיים: סמסונג מזוהה היסטורית עם האזור השמרני של קוריאה (Yeongnam), ו-KIA עם החלק הליברלי (Honam). למעשה, הדרבי הזה הוא ייצוג של פערים תרבותיים שטמונים עמוק בחברה.

קי-איי טייגרס נחשבת לקבוצה המוצלחת בהיסטוריית ה-KBO מבחינת אליפויות. אצטדיון Champions Field נפתח ב-2014 בלב גוואנגג'ו, אחרי שיתוף פעולה בין חברת KIA לעיריית העיר. האצטדיון נמצא במרכז העיר ולכן קל לשלב משחק עם סיור עירוני מלא. גוואנגג'ו רחוקה כשעה וחצי ברכבת KTX מסיאול, מה שמאפשר לישראלי שמתארגן בזמן לעשות את היום הזה הלוך-וחזור.

ארבעה אצטדיונים נוספים נמצאים בערים מרכזיות אחרות. דאיג'ון Hanwha Life Ballpark נחנך ב-2025 ומחליף את האצטדיון הישן של Hanwha Eagles. אצטדיון Incheon SSG Landers Field, ביתה של SSG Landers, ידוע במנת ה-Cream Shrimp שלו. KT Wiz Park בסואון מארח את KT Wiz, ו-NC Park בצ'אנגוון את NC Dinos. כל אחד מהאצטדיונים נגיש בקלות מסיאול ברכבת או באוטובוס. למי שמתעניין בפרטים מקומיים, כדאי לבדוק לאיזה אזור מתקרב הטיול שלו, ולתכנן ביקור באצטדיון המתאים.

בכל משחק, על במה גבוהה ביציע מאחורי בסיס שלישי או ראשון, עומד קפטן עידוד. לידו ארבע או חמש צ'ירלידריות. הקפטן הוא הזמר המוביל, מצויד במיקרופון, ומדריך את הקהל בעשרות שירים שאוהדי הקבוצה יודעים בעל פה. הצ'ירלידריות רוקדות בכוריאוגרפיות מסונכרנות שמתחלפות לפי החובט. אנרגיית הצוות לא יורדת לשנייה לאורך תשעה אינינגים. הקפטן בקוריאה הוא מקצוע מובהק, עם תוכניות הכשרה ייעודיות, חוזים סגורים, ומעריצים. כתבה ב-Korea Times מ-2017 הציגה כמה קפטנים שהפכו לדמויות אהובות בזכות עצמן, עם בייסבולים שאוהדים מבקשים מהם לחתום עליהם.

הכלי הנפוץ ביותר הוא ה-thunderstick, שני צינורות פלסטיק מתנפחים שמכים זה בזה ויוצרים קצב גלי שכל היציע מתואם אליו. הם זולים, חוסכים את הצורך לצעוק כל הזמן, וצבעם תואם לקבוצה הביתית: כחול ולבן ל-Doosan, כרמין ושחור ל-LG, כתום ושחור ל-Lotte. הכתום של אוהדי Lotte מקבל ביטוי דרמטי במיוחד בשקיות הניילון על הראש. בסג'יק יש גם מסורת ייחודית של עיתונים מקופלים לעידוד, שהתחילה ב-1993 כשאוהד אחד התחיל להניף את עיתון היום בקצב, והשאר הצטרפו עד שזה הפך לחלק מהזהות.

לכל קבוצה יש המנון רשמי שמושמע בכניסה לאצטדיון ובהפסקות. מעבר לכך, לכל שחקן בסגל יש שיר אישי, שמתבסס על להיט מוכר ומותאם בידי קומפוזיטור הקבוצה. השיר של החובט מתחיל ברגע שהוא יוצא מתא החימום בכיוון לתיבה, ונפסק כשהפיצ'ר זורק את הכדור. הקהל יודע את כל המילים. דוגמה מתועדת לפופולריות: שיר החובט של אריק תיימס, אמריקאי ששיחק ב-NC Dinos לפני שעבר לקבוצת Milwaukee Brewers ב-2017. שיר החובט שלו ב-Brewers נשאר זהה לשיר ב-NC, ואוהדים קוריאנים שחיו במילווקי הזדהו איתו ושרו אותו ביציעים האמריקאים.

הבט פליפ הקוריאני הוא תופעה תרבותית בפני עצמה. אחרי הום ראן (ולפעמים גם אחרי חבטה שהחובט בטוח שתעוף, אבל לא תמיד עפה בפועל) השחקן זורק את המחבט באוויר בתנועה דרמטית. ככל שהזריקה גבוהה יותר, מסובבת יותר ונוחתת בתבנית מסוגננת יותר, הקהל מגיב חזק יותר. בתרבות הקוריאנית, זאת לא חוצפה כלפי הקבוצה היריבה אלא ביטוי טבעי של ביטחון ושמחה. סרטוני בט פליפים של שחקני KBO צוברים מיליוני צפיות בקביעות בטיקטוק וב-YouTube, וחלק משחקני MLB ששיחקו בקוריאה הביאו את הסגנון איתם בחזרה.

"שחף בוסאן" (Busan Seagull) של מון סונג-ג'אה יצא ב-1982 והפך עם השנים מהמנון של Lotte Giants להמנון של בוסאן כולה. השיר זכה לפופולריות עצומה דרך תוכנית KBS Top Ten Songs באותה שנה. כשהוא מנוגן בסג'יק (לרוב באינינג השביעי), כל היציע ניצב על רגליו, מנופף בידיו ושר. אנשים מבוסאן מסבירים שהשיר הוא הצהרת זהות, לא הצהרת ספורט. אם אתם בבוסאן בעונת הבייסבול, גם בלי לאהוב את הספורט, ביקור באצטדיון בזמן השיר הזה הוא חוויה תרבותית בפני עצמה.

המילה "צ'ימק" (치맥) היא הלחם של "צ'יקין" (치킨, עוף מטוגן) ו"מק-ג'ו" (맥주, בירה). השילוב הפך כל כך מזוהה עם התרבות הקוריאנית שהמילה נכנסה ב-2021 גם למילון אוקספורד האנגלי. הגרסה הרווחת ביותר מייחסת את ההתפשטות הגדולה למונדיאל קוריאה-יפן ב-2002, כשהקוריאנים נהגו לצפות במשחקים בליווי בירה ועוף מטוגן. גרסאות אחרות מקדימות את השורשים לעיר דגו של שנות השבעים, מקום הולדתה של תרבות העוף המטוגן הקוריאני, ולאצטדיוני הבייסבול של שנות השמונים. בכל משחק KBO רואים את אותה תמונה: זוג חברים פותח קופסת עוף מטוגן על הברכיים, ולצידה שתי קופסאות של בירה Cass או Hite. אצטדיוני הבייסבול בקוריאה הם מהמקומות הציבוריים הספורים שבהם צריכת אלכוהול נחשבת מובנת מאליה.

אחד הדברים הראשונים שמפתיעים זרים: הרוכלים. הם הולכים בין המושבים עם קלסרים של תפריטים, מקבלים הזמנות, מתקשרים למטבח, ואז מביאים את האוכל החם ישירות לספסל. בכל אצטדיון יש גם דוכני אוכל מסביב למסדרונות, וברוב הקבוצות פועלת אפליקציה רשמית שמאפשרת להזמין מהמושב בלי לקום. מי שמגיע רעב מפספס: התפריט באצטדיון משובח, יש מבחר עצום של מנות, וזה חלק בלתי נפרד מהחוויה.

מעבר לתפריט הסטנדרטי של בייסבול בקוריאה (טוקפוקי, סאמגיאופסל, בלגוגי וגימבאפ זמינים בכל מקום), לכל אצטדיון יש מנות חתימה משלו. בג'מסיל מפורסמת ה-One Shot Chicken, רגלי עוף מתובלות בקופסה, חמות ופריכות, שאוכלים ביד אחת תוך שמכים בצינורות ה-thunderstick ביד השנייה. ב-Incheon SSG Landers Field, החתימה היא ה-Cream Shrimp, חסילונים פריכים בציפוי קרמי-חריף שאי אפשר לאכול בלי להכתים ג'רזי לבן. ב-KT Wiz Park בסואון מגישים את ה-Jinmi Tongdak, עוף שלם בסגנון מסורתי שמספיק לארבעה אנשים. בסג'יק נצמדים ל-Pajeon, לביבה קוריאנית עם בצל ירוק שאוכלים בעיקר עם מקצ'ולי (יין אורז מתוסס) - שילוב שעובר טוב יותר באצטדיון מאשר בכל מקום אחר.

"בייסבול פוצ'ה" (포차) הם בארים סביב האצטדיונים שמשדרים את המשחק על מסכים גדולים ומגישים צ'ימק וטוקפוקי לקהל שלא הצליח להיכנס או שרוצה להמשיך לחגוג. לרוב יש בהם שירת ההמנון של הקבוצה בקריוקי, ואוהדים זרים שמתגלגלים לאחד הבארים האלה אחרי משחק יוצאים עם תחושה של מסיבת ניצחון, גם אם הקבוצה הפסידה. בסביבות ג'מסיל, סג'יק ושאר האצטדיונים יש שכונות שלמות של פוצ'ות, וגם אחרי תום העונה הם ממשיכים לפעול ומשמשים מרכזי קהילה לאוהדים. ראו את המדריך לבתי קפה ומסעדות לפרטים נוספים על תרבות הבילוי הקוריאני.

הכרטיסים יוצאים למכירה כשבוע לפני המשחק. כל קבוצה מפעילה אתר רשמי משלה, וכולם מנותבים לאחת משלוש פלטפורמות: Interpark היא הוותיקה והגדולה, Ticketlink היא חלופה פעילה, ו-NOL World עובדת עם כל עשר הקבוצות. הבעיה היא שרוב הפלטפורמות הקוריאניות דורשות מספר טלפון קוריאני להרשמה ואימות זהות מקומי דרך אפליקציה ייעודית. תייר ישראלי שמנסה להזמין נתקל בדרך כלל בקיר אחרי שלב המייל.

הדרך הקלה ביותר לתייר היא שירותי כרטיסים בינלאומיים: Klook, Trazy ו-Get Your Guide מציעים כרטיסים למשחקי KBO עם תוספת תשלום, אבל בלי כאב הראש של אימות מקומי. גם StubHub מוכרת כרטיסים ביד שנייה. המחירים בפלטפורמות האלה גבוהים בדרך כלל ב-30%-50% ממכירה ישירה, אבל לתייר זה משתלם. אופציה נוספת: בקשו מהקונסיירז' של המלון או מהמארח של ה-Airbnb להזמין עבורכם, רובם מכירים את התהליך מצוין ולא ייקחו על זה כסף נוסף.

גם בלי הזמנה מראש, ברוב המשחקים נשארים כרטיסים בקופה ביום המשחק. הקופות נפתחות 1.5 עד 2 שעות לפני שריקת ההתחלה. למשחק בין שתיים מקבוצות סיאול (דרבי פנים-עיר) או למשחק חשוב בפלייאוף, ההיצע מצומצם. למשחק רגיל בערב חול, כדאי להגיע כ-90 דקות לפני, גם כדי להיכנס וגם כדי להתמקם ולקנות אוכל. הקופאי ידרוש לראות דרכון.

לפי נתוני אתרי הליגה הרשמיים נכון ל-2026, מחיר כרטיס למשחק רגיל נע בין 8,000 וון למקומות הזולים ועד 53,000 וון לישיבת VIP מאחורי צלחת הבית. רוב המקומות הטובים נמכרים סביב 18,000-25,000 וון. למשחקי פלייאוף ו-Korean Series, המחירים מכפילים את עצמם. למשפחה של ארבעה, ערב באצטדיון KBO עם אוכל ושתייה יוצא זול משמעותית מערב מקביל ב-MLB, וזה אחד היתרונות הבולטים של הליגה גם בקרב תיירים.

במשחקי KBO, היציעים מחולקים לחצי ברור: יציע הבית מצד אחד של תיבת החובט, יציע האורחים מצד שני. התקבצות האוהדים בכל יציע היא חלק מהמופע, ויציע אחד שר את שירו בעוד היציע השני שר את שיר היריב. אוהד תייר שיושב באמצע (יציע 1B או 3B מאחורי תיבת החובט) ייסחף באנרגיה של שני הצדדים, אבל מי שבא לחוות את החוויה במלואה יבחר צד מראש. אם אתם בעד Lotte? יציעי הצד השלישי בסג'יק. בעד Doosan? יציעי הצד הראשון בג'מסיל בערבים שבהם הם מארחים. הצבעים שתלבשו (כחול ל-Doosan, כרמין ל-LG, כתום ל-Lotte) יראו בכם חלק מהקהל. רוב האצטדיונים מוכרים בכניסה ג'רזי או חולצת אוהד, ושווה לקנות אם נשארתם בלי בגד תואם.

חמישה כלים שיהפכו את הערב לקל יותר. אפליקציית KBO Official נותנת לוחות זמנים, סטטיסטיקות וטבלת ליגה מעודכנת, בקוריאנית ובאנגלית. MyKBO Stats הוא אתר אינטרנט באנגלית עם הסברים מפורטים, והוא מצוין כנקודת פתיחה לתייר שלא קורא קוריאנית. Naver Map עדיפה על Google Maps לתכנון נסיעות במטרו או באוטובוס בקוריאה. אפליקציית Kakao T (לשעבר KakaoTaxi) שימושית למוניות, ותומכת בכרטיסי אשראי בינלאומיים. Papago טובה לתרגום שמות שחקנים ושירים. אם אתם רוצים לתפוס כמה ביטויים שימושיים בקוריאנית מראש, ראו את המדריך ל-50 ביטויים בקוריאנית.

המשחק מתחיל ב-18:30 בימי חול וב-14:00 בסופי שבוע. כדאי להגיע שעה לפני לפחות. זה הזמן להיכנס דרך הקופה (אם לא הזמנתם מראש), לאסוף אוכל מהדוכנים, ולראות את הצ'ירלידריות בחימום. חימום השחקנים מתחיל כ-45 דקות לפני, ואפשר לראות אותם זורקים על הדשא. אם אתם זריזים, יש סיכוי לתפוס כדור שזורק שחקן ליציע אחרי תרגיל הזריקות לקהל. בכניסה לרוב גם מחלקים מתנות פתיחה (מגבת קטנה, מגנט עם הלוגו, סטיקרים), שווה להגיע מוקדם גם בשביל זה.

קוריאה סופגת גשמים כבדים בעיקר ביוני-יולי, בתקופת המונסון, ומשחקים בחוץ מבוטלים אם הגשם חזק. מחזירים את הכסף או נותנים זיכוי לעונה, אבל לתייר שטס ביום אחד זה מבאס. הפתרון: למשחק בתחילת או סוף העונה (מרץ-אפריל או אוקטובר-נובמבר), או למי שמגיע בעונת הגשמים, הזמינו ב-Gocheok Sky Dome (Kiwoom Heroes), היחיד עם גג. אסטרטגיה נוספת: הזמינו לימים שלפני סוף השבוע, כי אם המשחק מתבטל, אפשר לחזור ביום הבא ולנסות שוב. ראו את המדריך לעונות בקוריאה לתכנון מלא של הטיול.

מותר לצלם בכל האצטדיונים. הצ'ירלידריות והאווירה ביציע נותנות תמונות יותר מעניינות מהמשחק עצמו. את עצם המשחק כבר מצלמים במצלמות מקצועיות הרבה יותר טוב. אסור להשתמש בפלאש בקרבת השחקנים. שידור חי דרך אפליקציות חברתיות אפשרי, אבל אם השיר של השחקן מבוסס על להיט מוכר, השידור עלול להיתקל בחסימה אוטומטית בגלל זכויות יוצרים. לסטוריז קצרים אין בעיה.